צלילי העוד
| תקופת הפעילות | 1974–1984 (כ־10 שנים) |
|---|---|
| סוגה |
מוזיקה מזרחית, מוזיקה יוונית  |
| חברים | |
|
רמי דנוך יהודה קיסר דוד גזלה | |
  | |
צלילי העוּד הייתה להקה ישראלית שהוקמה ב־1974 על ידי רמי דנוך. הלהקה ניגנה מוזיקה יוונית, מוזיקה תימנית, מוזיקה טורקית, מוזיקה מרוקאית, ושילבה כלי נגינה מערביים בנגינת מוזיקה מזרחית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1973, עם נישואיו, עבר דנוך להתגורר בקריית אונו. הוא פגש בגינה ציבורית את קרוב משפחתו, יהודה קיסר, אשר סבותיהם אחיות. דנוך הציע לקיסר, שנהג עד אז לנגן בעיקר מוזיקה עם השפעות מערביות, להקים עמו להקה. ההרכב נקרא בתחילה בשם "צלילֵי העוּד והנֵבֶל", אך על אף שמו, לא כלל נגינת עוּד או נבל. הלהקה שילבה כלי נגינה מזרחיים ומערביים וניגנה בחפלות, חתונות ובמועדונים. דנוך היה הסולן, קיסר הגיטריסט וחברים נוספים בלהקה היו נגן הקאנון דוד גזלה ונגן כלי ההקשה דוד יסין[1]. הלהקה הקליטה קלטת שהופצה באופן לא מסחרי בקרב מכריהם וחבריהם. הקלטת הושמעה בתחנה המרכזית בתל אביב והגיעה לידי האחים אזולאי, שהחתימו אותם והפיקו עבורם אלבום מסחרי, עם אותם השירים אך בהפקה מקצועית יותר.
האלבום הראשון, "ביצוע מקורי תקליט מספר 1", יצא ב-1975 וכלל את השירים "איילת חן", "חסידה צחורה", "בזכרי ימים ימימה", "לנר ולבשמים", "שלום לבן דודי" ו"חנהל'ה התבלבלה". עטיפת התקליט עוטרה באיור של רקדנים ממוצא תימני ושל נרגילה גדולה. השירים שהוקלטו לאלבום היו הושרו בחפלות ולא נכתבו במיוחד ללהקה. להקת צלילי הכרם, שקמה אף היא באותה תקופה, הוציאה זמן קצר לאחר מכן אלבום, שבו ארבעה מהשירים היו זהים לשירים שהקליטו צלילי העוד ("חסידה צחורה", "בזכרי ימים ימימה", "איילת חן" ו"חנה'לה התבלבלה"), מה שהוביל לסכסוך מתוקשר בין שתי הלהקות. "צלילי העוד" הוחתמה למסע הופעות על ידי יהודה טלית, כאשר דודו אלהרר ביים את המופע ויעקב בנאי ביצע קטעי קישור.
התקליט השני של הלהקה, "ביצוע מקורי תקליט מספר 2", הוקלט ב-1975 וכלל את הפיוט "יודוך רעיוני" שגם אותו הקליטו צלילי הכרם. השירים הגיעו ממקורות עממיים, שירי רבי שלום שבזי, שירים שכתב והלחין אביהו מדינה ושירים שכתבה סמדר שיר. על העיבודים המוזיקליים באלבום הופקדו אלדד שרים ואצ'י שטרו. ב-1976 הוציאה הלהקה את האלבום, "ביצוע מקורי תקליט מספר 3" שכלל את הלהיט "אני גדליה" ("גדליה רבע איש"), סורו מני (שזכה לאינספור ביצועים), "יער זקן" הקלאסי ונעימת הנושא של הלהקה "נעימת פופ-עוד", שהיה קטע הפתיחה של הלהקה בהופעות חיות. עיבודי האלבום, שנעשו על ידי מרקו בכר (למעט השיר "אין לי מה לומר לך" שהולחן ועובד על ידי אלדד שרים), נטו יותר לכיוון הפופ-רוק. בין כותבי המילים לשירים: אילן גולדהירש, סמדר שיר (בשיר "החייל" שהלחין דנוך), ויורם טהר לב. מלבד דנוך וגזלה הוחלפו כל הנגנים באלבום. בהקלטות האלבום השתתפו, בין היתר, גם האחים פיאמנטה: יוסי פיאמנטה בגיטרה חשמלית, עם אחיו אבי שניגן בחליל. באותה שנה יצא אלבום נוסף ללהקה הכולל אוסף של שיריה בעבר ושיר נוסף "ילה ילה ביתר" שהוקלט לרגל זכייתה בשנה זו של בית"ר ירושלים בגביע המדינה בכדורגל. ב-1977 הקליטה הלהקה את תקליטה החמישי. בשנה זו הוזמנה הלהקה להופיע במשדר יום העצמאות המרכזי של הטלוויזיה הישראלית וביצעה את "חנה'לה התבלבלה". האלבום החמישי שילב בין סגנון המוזיקה המזרחית והפופ-רוק, ובו בלטו השירים "בגלל בנות", "יומא" ו"זה לא פייר" שכתב יורם טהר לב והלחין אלדד שרים. ב-1978 הוציאה הלהקה את "ביצוע מקורי תקליט מספר 6". העיבודים של גזלה נטו לכיוון מוזיקה טורקית ומרוקאית והשפעות ממוזיקה לבנונית.
בשנת 1981 הוציאה הלהקה אלבום נוסף בחברת תקליטים חדשה ותחת האמרגן והמפיק אלי בנאי. שם הלהקה הוחלף בשנה זו מצלילי העוד ל"ללהקת העוד ורמי דנוך". על העיבודים הופקד גיטריסט הלהקה יואב חייבי. הקאנון הוחלף בכלי נשיפה ולצליליו התווסף פסנתר. רוב שירי האלבום נכתבו על ידי דנוך. בין השירים שכתב ""בלדה לחבר הרצל" ללחן עממי שהוקדש לנהג המונית של הלהקה הרצל מזרחי, "את לי כל חיי" ו"נגילה עם נרגילה". שירים בולטים מהאלבום היו "אופירה" שהוקדש לשארם א שייח ו"עופרה", ללחן טורקי עממי.
ב-1982 השתתפה להקת העוד ורמי דנוך בדואט עם משה ענקי בפסטיבל הזמר המזרחי בשיר "קסם המזרח"[2]. במקום הראשון בתחרות זכה זוהר ארגוב בשיר "הפרח בגני". האלבום האחרון של הלהקה, "בנתיב הזכרונות", הוקלט בשנת 1984 בחברת "התקליט". על העיבודים באלבום היו אחראים ננסי ברנדס ויהודה גבאי[3].
תקופת הזוהר של הלהקה נמשכה עד סוף שנות ה-70, ולאורך השנים התחלפו חברי הלהקה. בין חבריה לאורך השנים: דנוך, יהודה קיסר שניגן בלהקה עד תקליטה השני, דוד גזלה, דוד יסין, אבי הרשקו, האחים אבי ויוסי פיאמנטה, אבי שם טוב ומרקו בכר. בשנת 1984 הודיע נגן הקאנון דוד גזלה על עזיבתו והלהקה התפרקה. לאחר פירוק הלהקה המשיך דנוך בקריירת סולו.
איחוד מחודש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003, לרגל 30 שנה לפעילות ההרכב, הוציאה הלהקה אוסף משולש הכולל מבחר של 54 שירים מכל אלבומיה. עם צאת האוסף התקיים מופע איחוד של הלהקה בתיאטרון אניס ביפו.
ב-2005, השתתפה הלהקה בשינוי חבריה בטקס פרס עמ"י. ב-2011, ההרכב שיתף פעולה עם הזמרת דיקלה בביצוע ללהיט "חנה'לה התבלבלה"[4].
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1975 - ביצוע מקורי תקליט מספר 1
- 1976 - ביצוע מקורי תקליט מספר 2
- 1976 - ביצוע מקורי תקליט מספר 3 (אני גדליה)
- 1976 - ביצוע מקורי תקליט מספר 4 (בלהיטי זהב)
- 1977 - ביצוע מקורי תקליט מספר 5 (בגלל בנות)
- 1978 - ביצוע מקורי תקליט מספר 6
- 1981 - אמצע הדרך (אלבום אוסף)
- 1981 - רמי דנוך ולהקת העוד
- 1981 - אהבת הנווד
- 1981 - היו זמנים
- 1982 - פעמי הגאולה
- 1984 - סיפור חיים
- 1984 - בנתיב הזכרונות
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צלילי העוד, באתר MusicBrainz (באנגלית)- צלילי העוד, באתר סטריאו ומונו
- דודי פטימר, סולן "צלילי העוד": "אין עליי ערך בגוגל, המורשת הולכת לאבדון", באתר מעריב אונליין, 16 באוקטובר 2017
- ביוגרפיה מאת יואב קוטנר באתר סטריאו ומונו
- פזמונט
- פודקסט באתר כאן
- דיסקוגרפיה באתר "סלילי המזרח"
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בהוצאות מחודשות של האלבום נקרא דודו יסמין
- ^ דודי פטימר, הסלסול הגואל: פסטיבל הזמר המזרחי שבר את ההגמוניה האשכנזית, באתר מעריב אונליין, 9 ביוני 2018
- ^ רמי דנוך ו"צלילי העוד" – "בנתיב הזכרונות", 1984, באתר הכרם
- ^ ynet, חנה'לה התבלבלה, אבל דיקלה לא, באתר ynet, 31 בינואר 2011